<h1>ארחות חיים הלכ' איסורי מאכלות סימן מ"ה</h1>
<h2>דף כא:</h2>
ואסור לעשות סחורה באחד מן האיסורין. שבכל מקום שנאמר בתורה לא יאכל לא תאכל לא תאכלו אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע עד שיפרוט לך הכתוב כדרך שפרט בנבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי ובחלב כתיב יעשה לכל מלאכה. או עד (שיתפתו) [שיתפרש] בתורה שבעל פה שהוא מותר בהנאה כגון שקצים ורמשים ואבר מן החי וגיד הנשה שכל אלו מותרין בהנאה מפי הקבלה אע"פ שאסורין באכילה. וכן נמי דעת הרשב"א ז"ל והר' יונה וקצת מחכמי צרפת ז"ל אוסרין גיד הנשה בהנאה.
<h2>דף כג.</h2>
כתב הרשב"א ז"ל בתשובה כי חזיר ושאר בהמה חיה ועוף הטמאים וכן השרצים מותרין בהנאה כדדרשינן בפ' כל שעה מדכתיב לכם שלכם יהו אבל אסור לעשות בהן סחורה ולכוין מלאכתו בהן עכ"ל.
<h2>דף כד:</h2>
כל מאכל שהוא אסור בהנאה אם עבר ונהנה בלתי אכילה כגון שמסר או נתן לגוים או לכלבים אינו לוקה אבל מכין אותו מכת מרדות והדמים מותרים. וכל דבר שהוא אסור באכילה ומותר בהנאה אסור לעשות בו סחורה ולכוין מלאכתו בדברים אלו האסורין חוץ מן החלב שהרי נאמר בו יעשה לכל מלאכה לפיכך אין עושין סחורה בנבלות ולא בטרפות ולא בשקצים ורמשים. ויש מתיר מזה לעשות סחורה מחלב חזיר שלא חלק הכתוב בין חלב טהורה לטמאה אבל לסוך בו את בשרו ודאי אסור משום דבכלל שתיה הוא וה"ה בחלב שאר בהמות וחיות ועופות הטמאין. ובהלכות שבת כתוב דעת הבעל התרומה בדין חולה. אבל לסוך בהן עורות ודאי מותר דכתיב יעשה לכל מלאכה.
